הכל החל בהתעניינות שלי בגוף. אני אפילו לא בטוחה מתי זה היה, אולי תמיד. התמודדתי מגיל צעיר עם מגבלה גופנית, והניסיון שלי בעולם התעצב דרך האופן בו חוויתי את גופי, ולמעשה, את עצמי. לימים, הבנתי מתוך החוויה שלי ובהתאם אליה, שחוויה גופנית איננה רק גופנית אלא תמיד משולבים בה היבטים נוספים תוך-אישיים ובין-אישיים.
כשהחלטתי שברצוני להיות פסיכולוגית ולטפל באנשים המתמודדים עם סוגים שונים של אתגרים וסבל, עדיין לא ידעתי לומר זאת בבירור לעצמי, אבל היה בי משהו שידע שהעיסוק בגופנפש יהיה בבסיס הכשרתי. פניתי ללימודי פסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית ת"א-יפו מתוך סקרנות. בלימודים אלו רכשתי בין היתר השכלה לגבי פסיכו-נוירו-אנדו-אימונולוגיה. ובמילים פחות מורכבות- הקשר המחקרי המשוער בין היבטים פסיכולוגיים לבין המערכת העצבית, ההורמונלית והחיסונית. ובאופן יישומי, למדתי לעבוד עם כלים פסיכו-פיזיולוגיים, שמסייעים להפחתת מתח ועוררות גופנית.
החלתי להתנסות בטיפול במטופלים שהתמודדו עם מצבים פסיכולוגיים וגופניים מורכבים. זכיתי ללוות ולהיות נוכחת בחייהם של מטופלים שהתמודדו עם מצבים רפואיים קשים, שהצליחו לגייס כוחות התמודדות מעוררי השתאות, ולימדוני רבות על גמישות הנפש ופתיחות הרוח. המטופלים דברו את גופם, ודרך סימפטומים גופניים, ומצאתי את עצמי משלבת עבודה "דירקטיבית" לבין הקשבה פתוחה. שמתי לב לתחושות הגופניות שלי כמטפלת, ועלו בי שאלות כיצד לגעת בכל אלו באמצעות מילים.
כדי ליצור גשר בין תחושות למילים, פניתי ללימודי פסיכותרפיה מוכוונת התמקדות, ולמדתי כיצד לעבוד עם תחושות גופניות בטיפול. כיצד לסייע למטופלים להרחיב את ההקשבה שלהם פנימה לעצמם, וכיצד לסייע להם לבטא באמצעות מילים, תנועות, דימויים וצלילים מה שעולה בהם. רק המשכתי להשתהות מהתהליכים הייחודיים והאנושיים של מטופליי.
מתוך התעניינות הולכת וגוברת בהתאמת הנוכחות הטיפולית לצרכי מטופלי ומצבם, פניתי ללימודי פסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב. גיליתי עד כמה עדינה ועמוקה עבודת המטפל, עד כמה חשובה ההקשבה הפנימית שלו למטופל, לשפתו הדבורה וזו שללא מילים. למדתי כיצד להתאים את הנוכחות וההתערבות הטיפולית באופן שיהיה מותאם למטופל, שיפתח בפניו אפשרויות חדשות בתוכו.
שאיפתי בטיפול היא לכונן את המרחב הטיפולי כמיטיב ומאפשר, להיות קשובה לצרכי המטופל ולסיבה בעטיה הגיע אלי לטיפול. להיעזר בידע מבוסס מחקר, במיומנות טיפולית ולהיות בנוכחות עם לב פתוח כדי לתת לו את המענה היעיל הדרוש לו.
בטיפול (ובכלל בחיים) אני קשובה לגופי, לתחושותיי הפנימיות, וכפי שהן באות לידי ביטוי באינטרקציות. אני שמה לב גם למימדים גופניים של המטופל שמגיע אליי, לתנועה שלו בחדר-הטיפולים, למנח גוף, לשימוש שלו בקול, לשינויים בחיוניות. פעמים רבות אני נותנת למידע להגיע אליי מבלי להתייחס לכך בישירות. חלק מההתערבויות שלי הן לכוון את הנוכחות הטיפולית שלי בהתאם למה שקולטת מהמטופל. לעיתים אם מתרשמת שמתאים מתייחסת לכך באופן ישיר.
אני נעזרת גם בתהליך התמקדות כדי לסייע למטופל להיות קרוב לחוויה שלו, ובמיינדפולנס כדי להגביר תרגול תשומת לב. לעיתים אם מתאים אני יכולה להציע גם לתרגל יחד שיטות פסיכו-פיזיולוגיות כמו הרפייה שרירית ונשימה סרעפתית.
עדי כהן 